טרלידור סורגים מתקפלים 1991 בע"מ נ' בן-יער

פסק דין

בפני תביעה שטרית, על סך 18,246 ₪ (קרן, לא כולל הוצאות ושכ"ט), שנפתחה בהגשתם לביצוע בהוצאה לפועל של 3 שיקים בסך 6,000 ₪ כל אחד (תיק הוצאה לפועל מס' 1714954126). הנתבע הגיש התנגדות.

הדיון שנקבע לשמיעת ההתנגדויות לא התנהל באופן בלתי פורמאלי, ובנסיבות הסכימו הצדדים להכרעה על פי סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט, בלא נימוקים, ובהסתמך על כתבי הטענות, החומר שבתיק, והדברים שנאמרו שלא לפרוטוקול במהלך הדיון. כך הסכימו הצדדים, וטוב שכך הסכימו, שכן "יפה כוח פשרה מכוח הדין" (תוספתא, סנהדרין א', ט"ו).

"פסיקה בדרך של פשרה פירושה שבית המשפט לא ידרש להכריע את הדין ולתת פסק דין על פי קביעה שבעל דין זה או אחר צודק במחלוקת על פי הוראות החוק או הדין אלא משמעותה שביהמ"ש יתן פסק דין על דרך הביניים והמיצוע שבין טענות שני הצדדים." (ר' ת.א. (ב"ש) 187/93 – פרץ אשר נ. קופ"ח של ההסתדרות, תק-מח 95(3), 240).

בתכלית הקיצור, אלה העובדות: התובעת היא חברה העוסקת בהתקנת סורגים, דלתות וגדרות, והנתבע היה בעליו של בית מגורים, אשר חפץ לשדרג את חזות הבית לקראת מכירתו. הנתבע הזמין מהתובעת גדר ושערים, לפי מפרט. שוויה הכולל של ההזמנה היה כ-40,000 ₪. התובעת התקינה את הגדר והשער, ואז התברר, כי מסיבה כלשהי חסר קטע בגדר, שנותר פרוץ, ואילו השער הראשי לא תאם בעיצובו את המוסכם. לאחר דין ודברים הוסכם כי תינתן ארכה קצרה להשלמת הקטע החסר, אך לא הושגו הסכמות לגבי השער. במהלך תקופת הארכה המוסכמת, וקודם שהושלם הקטע החסר, ארעה פריצה בבית הנתבע. הנתבע ביטל את השיקים שהוגשו לביצוע, בשל חילוקי הדעות. לימים, מכר הנתבע את הבית, ועל כן אין עוד רלבנטיות לאפשרויות של החלפת השער.

ואלה הטענות: הנתבע טוען כי אי-ההתאמה בעיצוב השער היא מהותית, לאור מטרת ההזמנה (בשים לב לכך שכבר היו גדר ושער תקינים קודם להזמנה), כי הצעות התובעת לריפוי המחדל לא היו מספקות או מתקבלות על הדעת, וכי מחדל התובעת במדידת הגדר הוביל לקטע החסר, ובעקיפין לפריצה שהיתה בביתם. לפיכך הוא סבור שאין עליו חובת תשלום, כלל. התובעת טוענת, כי אילוצים אובייקטיביים הביאו לקטע החסר, כי מאחר שהארכה להשלמתו היתה מוסכמת, אין עליה כל אחריות שהיא בקשר עם הפריצה, וכי הצעותיה לתיקון הפגם בעיצוב השער היו מרחיקות לכת, ונדחו על ידי הנתבע שלא בתום לב.

מהסכמת הצדדים, כאמור, יש לראות את כל אחד מן הצדדים כמי שמבקש לסיים את הסכסוך שנתגלע בינו לבין חברו בדרך של פשרה ולא בהכרעה שיפוטית חדה ונוקבת. הסכמה זו טומנת בחובה את נכונותו של כל צד שלא לעמוד בתוקף על כל טענותיו בבחינת "ייקוב הדין את ההר", אלא לקבל מענה הולם למכלול הסיכונים והסיכויים העומדים בפניו, לרבות עוצמת הסיכוי והסיכון הראייתי הניצבים בפני כל אחד מהצדדים.

לאחר ששקלתי את הסיכויים והסיכונים של שני הצדדים (ראה רע"א 5192/01 די וורולי נ' הלין (תק-על 2002(1), 408)), ועיינתי בכתבי הטענות ובטענות הצדדים ובמסמכים שלפני, ובשים לב גם לכך שחלק ניכר מסכום התמורה שולם, הנני קובע שיהיה זה נכון וצודק, כסילוק סופי ומוחלט של כל טענות הצדדים בעניין השיקים והכרוך בהם, לחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך של 8,100 ₪.

סכום זה ישולם תוך 30 יום, אחרת ישא הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מהיום ועד לתשלום בפועל. במקרה כזה, יחודשו הליכי ההוצאה לפועל בתיק 1714954126 לגביית הסכום הפסוק, כאמור לעיל.

ניתן היום, כ"ד תמוז תשע"ג, 02 יולי 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: